השיעור המקיף ביותר על להט"ב: מבט מדעי, ציבורי ותורני

פתיחה: מצוקת הלהט"ב

כל הנושא של להט"ב מתחיל מהעובדה שאדם – איש או אישה – מרגיש קושי בתוכו. הקושי הזה – שני סוגי הקשיים – שהוא מרגיש שהוא איש ובאופן טבעי איש נמשך לאישה, והוא נמשך לאיש. דבר שהוא בניגוד לטבע הנורמטיבי של האדם שאיש נמשך לאישה, ונולדים להם ילדים וכו'. והוא מרגיש פער בין העובדה שהוא איש לבין הנטיה שלו. זה גורם לו להרגיש קושי ומצוקה. טרנסג'נדר זה אדם שחווה סתירה. הוא חי בגוף ביולוגי א' והוא חווה חוויה פסיכולוגית ב'. אלה שתי הואריאציות היסודיות. השאלה היא איך להתייחס לתופעה ואיך עוזרים לאנשים האלה.

אני רוצה לדבר על נושא הלהט"ב בשלשה מעגלים: המעגל האינדבדואלי הפרטי – איך נכון לעזור לאדם שחווה את המצוקה הזו, המעל הציבורי – כלומר תנועה שחרטה על דגלה לעזור לאנשים האלה, והנקודה השלישית זה מה היהדות חושבת ביחס לשתי הסוגיות. איפה נקודת המחלוקת העמוקה של היהדות עם כל התפיסה האלטרנטיבית.

רובד ראשון: המצוקה האינדבדואלית והמחלוקת המדעית

מה הרקע לתופעת המשיכה התוך מגדרית? יש בזה מחלוקת עמוקה. תפיסת העולם של תנועת הלהט"ב כפי שמייצג ואומר בכל מקום השר הורוביץ, היא שזו תופעה מולדת. כמו שאדם נולד כותב עם יד ימין או יד שמאל. אם כך – מאיפה נובעת המצוקה? הרי אדם שכותב עם יד שמאל אין לו מצוקה. אם התופעה היא גברים שנמשכים לגברים ונשים לנשים היא כמו כתיבה ביד שמאל – אז מאיפה המצוקה? זה טבע וזה טבע. מאיפה חווה היחיד קושי בתוכו? הטענה היא שזאת ציפיה חברתית או הבנית חברתית. כלומר: כיון שהחברה המסורתית והדתית ומסתכל על התופעה הזו בעין שלילית, זה מה שיוצר את המצוקה. לא שבתוכו יש מצוקה אובייקטיבית, אלא כתוצאה מהתפיסה החברתית. לכן הציפיה היא שכשסתלק הציפיה החברתית – תסתלק המצוקה.

יש בזה מחלוקת גדולה בעולם הפסיכולוגי, לפחות עד לפני עשור. יש אסכולות שלמות שטוענות שכיון שהנטיה איננה טבעית לטבע האנושי, שהרי זה סותר את המשך הקיום האנושי, לכן יש לה בעיה במבנה העקרוני של סדר הבריאה. לכן הרקע לתופעה הוא טראומות. לא נולדים ככה. לפי האסכולה הזו יש שלוש גורמים ל'טוויסט' בנטיה המינית.

שלושה גורמים לנטיות הפוכות

חוויה ראשונה היא פגיעות מיניות. פגיעות כאלה ואחרות, יכול להיות אדם שחווה פגיעה קטנה ויצר טוויסט גדול, יכול להיות פגיעה גדולה שיצרה טוויסט קטן וכו'. זה יכול ליצור מצב של רתיעה, או של משיכה אקסטרה ('תופעת הנאנסת'). יכול להיות כל מיני מנגנונים, ובקצרה פגיעה מינית גורמת לשינוי. כיון שהמשיכה היא לא למין שלו ולא למין השני הוא חושב שזה טבעי, למרות שיש פגיעה ברקע. ההשלכה של זה היא שכמו כל טראומה – בעבודה טובה אפשר לטפל בטראומה, והנטיה חוזרת למקומה. מניסיון של מטפלים רבים שאני בקשר איתם – זה עובד פעמים רבות, בעיקר בגילאים צעירים.

סיבה שניה – טראומה מתמשכת. פירוש הדבר – לא שחוו פגיעה, אלא שמערכות היחסים בין ההורים בבית מגיל ילדות מאוד מסובכים, או שנוצרת לו דחיה מאחד ההורים והוא נמשך לשני, ואז יכולה להיווצר משיכה לאותו מין. זה לא פגיעה ספציפית אלא לאורך שנות ילדותו היתה תופעה שגרמה לו לדחיה ממין אחד ומשיכה למין השלישי.

סיבה שלישית שמדברים עליה היא גיל ההתבגרות. אנחנו מוצאים בגיל ההתבגרות בלבול הורמונלי. בגיל הזה ההורמונים הנשיים והגבריים מתחילים להתעורר, ופעמים רבות הם לא מאוזנים ויכולים לגרום למשיכה למין זה או אחר. הפסיכולוגים מדברים על מספר דמיוני ממש: 45% מבני הנוער יכולים להרגיש במהלך תהליך ההתבגרות הרגשה של משיכה והתאהבות בבני מינם. לא חוויה טוטאלית אלא 'הבזקים' כאלה. הוא נמשך גם למין השני אבל יכול להרגיש משיכה לבני מינו. רבים מהם אם לא יעשו שום דבר אם זה – המשיכה תתייצב כשיחלוף חוסר האיזון ההורמונלי.

העמדה הפורגרסיבית: אסור לומר אחרת

מסמך של חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בענייני להט"ב, בזמן שהורוביץ היה השר, אומרת כך: "אין לראות בנטייתו המינית של האדם או בזהותו המגדרית בעיה רפואית הדורשת טיפול". יותר מזה: הוא מזהיר את הציבור מקבלת טיפולים ואוסר על ציבור המטפלים לתת טיפולים, כי "משרד הבריאות מתנגד להנחת היסוד לפיה נטיה מינית או זהות מגדרית מהווה בעיה בעיה רפואית או גופנית הדורשת טיפול". כלומר: תפיסת העולם שכתובה פה טוענת באופן חד ערכי שהנטיה התוך מינית היא מולדת, אין לה שום רקע אחר, וכל הצעה לטיפול מגדירה שיש בעיה – ולכן היא הצעה לא צודקת ופוגענית. אתה מרגיש נורמטיבי, ובאים ואומרים לך "אתה צריך טיפול". יש כאן ויכוח כפול. הנחת היסוד שלו: אין כאן בעיה! מה אתה ממציא טיפולים ומשגע את האנשים. זה מנקודת מוצא שכמו שיש מי שכותב ביד ימין ומי שכותב ביד שמאל, כך נטיה מינית היא דבר מולד. הפתרון שהתנועה מציעים זה טיפול המרה לחברה. כיון שהחברה בציפייתה יוצרת מצוקה – החברה צריכה לתקן את דרכיה. זו תפיסת העולם של נרמול התופעה.

התפיסה השניה אומרת שיש רקע פסיכולוגי, והדרך לעזור לאנשים היא לעזור למצוקה שנוצרת בתוכם לא כתופעה ממה שהחברה חושבת. גם אם תמצא באופן תיאורטי חברה נקיה מכל ציפיה והבניה – עדיין תמצא את המצוקה.

ההשתקה: רעידת אדמה מדעית

מה חושבים בארגון הפסיכולוגים על ההנחה של השר? דף עמדה בנושא טיפולי המרה: "נמצאו עדויות מעטות להצלחת הטיפולים. מחקרים רבים מראים שאין בכך תמיכה ליעילות. הוועדה ערה לכך שבמחקרים רבים בתחום קיימות בעיות מתודולוגיות לא פשוטות, ויש להניח כי סיבות של תקינות פוליטית מקשות על האפשרות למימון ופרסום של מחקרים בדבר יעילותם האפשרית של טיפולי ההמרה". המשפט הזה הוא רעידת אדמה מדעית. אם השקפת עולם מונעת מחקר ופרסום, ומכופפים או משתיקים את המדע כדי לקדם אג'נדה שטוענת שאין כאן בעיה – זו רעידת אדמה מדעית. מדע חייב להיות נקי מתפיסות עולם, הוא חייב לתת מענה מקצועי, נקי, נטול חשבונות כאלה ואחרים.

מחקר מרתק על אובדנות בקהילת הלהט"ב בשוודיה

מחקר אחד מאוד מעניין בשאלה הזאת: חיפשו חברה שההיבט של ציפיה חברתית לא קיים בה, ובדקו האם משתנה מרכיב האובדנות בחברה להט"בית לעומת החברה הכללית. היחס הרגיל הוא פי שלוש אובדנות בחברה להט"בית. אם תמצא חברה שבה אין שום ציפיה חברתית שונה בין להט"ב לשאר – נכון לצפות שיהיה בה יחס של אחד לאחד.

בשוודיה החברה הכי שוויונית בכל תחום ובכל נושא, ובטח שבתחום להט"ב. כמה אחוז מהאוכלוסיה בשבדיה חושבים שנטיה הפוכה או סטרייט היא כמו יד ימין ויד שמאל? 90%. מדהים! ממילא זה המקום לעשות את המחקר. התוצאה של המחקר: אחד לשלוש. בדיוק כמו בישראל, כמו באמריקה וכמו באיראן. זה אחד המחקרים הדרמטיים, שהפנה אצבע לכיוון הטיפולי ולא לכיוון החברתי. כלומר הבעיה היא לא ציפיה חברתית, אלא משהו מאוד עמוק בתוך האדם שלא פתור בתוכו. ההנחיה הציבורית לאסור עזרה – אני חושב שהיא לא הגונה, לא צודקת ופוגעת בזכות הכי בסיסית של האדם לקבל עזרה במקום שהוא נמצא.

אני עובד עם עשרות מטפלים, עם מאות בני נוער בנים ובנות, אולי כבר אלפים, שהקימו בתים רגילים לחלוטין. עלו על הנקודה של הטראומה, פתרו את הטראומה ובא לציון גואל. יש אנשים שמעוניינים בעזרה הזאת! אחרים לא מעוניינים – אל תעשו שום דבר, אבל המדיניות שמונעת ממי שרוצה עזרה שיעזרו לו – לא צודק, לא הוגן, לא מדעי. אני רוצה לעלות לקומה השניה – המאבק האידאולוגי שמתרחש בחברה בסוגיה. עד עכשיו דנו ברמה המדעית.

הרובד השני: הניסיון של תנועת הלהט"ב לעשות המרה חברתית

הקומה הבאה היא תפיסת העולם שעומדת מאחורי הדיון. לו זו היתה רק בעיה אישית אינדבדואלית של הפרטים שחווים, והיה הסל פתוח וכל אחד בוחר לו איך שהוא רוצה לחיות – שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה בחיים. מאיפה התחיל המאבק? לא מהעובדה שיש תופעה כזו, ולא מזה שיש שהולכים או לא הולכים לטיפול, אלא מכך שתנועת הלהט"ב חרטה על דיגלה ליצור שינוי תודעתי, שינוי הגישה של החברה אל התופעה. ליצור נרמול שת התופעה: ככל שיותר אנשים יחשבו שזה נורמלי, פחות אנשים יחוו מצוקה. השלב הבא זה הטרנסג'נדרים שחווים מצוקה אחרת, ואם נחליף להם את הגוף תיעלם המצוקה.

הנקודה העמוקה של תנועת הלהט"ב היא לא שמישהו שונא, אלא עצם זה שהחברה רואה ביחסים בין זכרים תופעה פסולה, תופעה שמנוגדת לטבע. אבל מה לעשות שהחברה בנויה מאנשים שחושבים שזה דרך לא טבעית, וגם בני הקהילה שרוצים ילד בסוף לוקחים אישה. כולם מסכימים שאין דרך אחרת להביא ילדים לעולם. אז ברגע שאתה מגדיר שהאופן שבו מממשים את הנטיה הוא פסול, אדם שרוצה לחיות ככה מרגיש שהחברה מרגישה שזה פסול – גם אם הוא יודע שאני חבר שלו קשה לו שזה פסול.

אז התנועה אומרת: גם בלי שאתה שונא, זה שאתה חושב אחרת זה לא הגון. השקפת עולם שיוצרת אצל מישהו מצוקה היא לא בסדר. אם אני כאדם דתי חושב שמשכב זכר זה שלילי ופסול מהיסוד, הרצון של התנועה זה שלפחות בכל המערכות הציבוריות תאומץ הגישה שאין כאן בעיה. המערכות החינוכיות, המשפטיות, כולן – יאמצו את נרמול התופעה, ומה שאני מאמין צריך להיות בצד. השמעת הדיעה שלי מולידה את המצוקה, ולכן אסור לה להישמע. מכאן מתחיל המאבק נגד סתימת הפיות. כל מקום שאתה משמיע אמירה שרואה בדבר הזה דבר פסול – שאדם יעשה מה שהוא רוצה, אבל זכותי לחשוב ולומר שבעולם הערים שלי זה פסול. עצם העובדה שתפיסת עולם מותקפת כפסולה מעצם היותה, ולכן אסור לה לקבל במה ציבורית – זה מה שמוליד מאבק מאוד קשה וכואב, ולדעתי פוגע בלהט"ב יותר מכל אחד אחר. שם מתחילה הבעיה. המסמך של השר הורוביץ קבע תפיסת עולם שלא יכול להיות תפיסה אחרת.

הוא אסר טיפול! זה דיקטטורה קומוניסטית. מה שמתרחש זה לא כללי משחק דמוקרטים. לא הצביעו על המסמך של הורוביץ. זה תהליך של כפיה באופן לא דמוקרטי. התהליכים האלה נעשים בכל מיני דרכים שיוצרים אילוץ של החברה באופן שמנוגד לערכי למרות שאני חלק ממנה.

הרובד השלישי: המבט היהודי-תורני על סוגיית הלהט"ב

השקפת העולם של היהדות מסתכלת על כל הנושא של להט"ב אחרת לגמרי. היא לא מתחילה מהשאלה של הנטיה התוך מגדרית. היא מתחילה מהשאלה למה יש את הנטיה הזו באדם. המצוה הראשונה ביהדות – ברית מילה. אחד המצוות הכי מטלטלות, לא ברורות, שיש בעולם. תינוק בן שמונה ימים. זו מצווה קשה. היא נמצאת במקום כמעט לא הגיוני. איך המציאו מצווה כזאת בלתי רציונלית? המצווה הזו נוגעת להבנה הכי יסודית מה תפקיד האדם בעולמו. איך האדם נברא ומה ייעודו. מדובר על היחס אל הנטיה המינית באדם, בלי קשר ללהט"ב. הברית זה קיום מצווה בנטיה הזאת, כלומר לקיחת הנטיה ועשיית ברית בינך ובין ה'. כי בנטיה הזו גנוז סוד החיים. הדבר הראשון שהתורה ציוותה את היהודי זה שיסוד החיים יהיה מכוון ליעודו ותכליתו. אדם נולד חסר. העורלה זה תוספת מיותרת. יש באדם תוספות מיותרות בכל האישיות. כיון שהנטיה המינית היא יסוד כל החיים, אז הבנה שיש בזה 'באג' ואתה מוריד אותו – אתה מבין שאדם נולד חסר ותפקידו להסיר עורלה. תהליך אינסופי של תיקון הנברא הלא שלם שנקרא אדם. העודף זה חוסר.

המצווה הזו מתייחס אל הנטיה כי שם גנוז שורש החיים. גנוז בה כל הקיום האנושי. כל פעם שאנחנו מממשים את הנטיה, יש בזה פוטנציאל של כל המשך הקיום האנושי. היהדות לוקחת את הנטיה הזו שבה גנוז כל העתיד ורוצה לקדש אותה מהרגע הראשון. שמירת הנטיה הזו היא לא רק בברית המילה, אלא בכל מערכות היחסים בין גברים ונשים. כיון ש"זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם", סוד החיים זה במפגש הזוגי, אנחנו רוצים את המפגש הזה לטהר. כיון שהמפגש הזוגי הוא היסוד שבו התהליך האנושי נמשך, אנחנו רוצים שהמפגש הזה יהיה באופן הכי אופטימלי. דבקות, נאמנות, יחודיות, התייחדות, גם במובן הכי פנימי שמיחד אותו לאשתו ואת אשתו אליו. כדי שהיעוד שלה התממש, הוא התלבש בדחף אדיר שזה ההנאה ממימוש הנטיה. יש את היעוד שלה – המשכת העתיד, אבל זה עטוף בעצמה אדירה של דחף שזה הדחף הכי חזק שיש באדם.

זה המשמעות של "אין אפוטרופוס לעריות". זה כוח כללי, לא פרטי. אני רואה ויכול גם לשמוע, אני מדבר ויכול תוך כדי זה לפעול, אבל זה כוח שכל האישיות נבלע בתוכו. זה כוח עצום ולכן הוא צריך שמירה. לכן הבורא נתן לנו דחף כמעט ללא שליטה כדי להבטיח את הקיום. זה לא רק בחי, זה גם בחי ובצומח. כוח אוניברסלי שדוחף את כל הבריאה אל עתידה. כמו קליפה ופרי, הדחף של ההנאה והיעוד שגנוז בתוכו – הם צריכים להתאחד אחד עם השני. לכן הקשר תמיד מאפשר את הצד של המשיכה, אבל הוא בשביל התכלית שגנוזה בתוכו. ככל שאנחנו מרחיקים את ההנאה מהתכלית – התורה קוראת לזה איסורים. אתה יוצר הפרדה הולכת וגוברת בין התכלית לבין הדחף. למשל – קשר בין איש לאישה במעשה זנות – זה הנאה ללא התכלית. זה פסול בגלל שהפרדת. הנטיה הזו צריכה להיות אחדותית. היא צריכה לכלול את האהבה, את הנאמנות. אז כל פעם שאנחנו מרחיקים את הדחף מתכליתו – שם האיסור גובר. כשאתה מתרחק עד למשכב זכר – שם זו הצורה הכי מרחיקה בין התכלית, מימוש הנטיה לתכליתה, לבין ההנאה. שם אים שום אפשרות לממש את התכלית. הדרך היחידה זה לקחת אישה אחרת, איתה לממש את התכלית, ולהמשיך לממש את ההנאה באופו מנותק לחלוטין מהתכלית. לזה קוראת התורה איסור.

ככל שאתה מרחיק בין ההנאה לבין התכלית של עתיד האנושיות – אתה פוגע בנטיה הכי יסודית שמעמידה את החברה האנושית. זה היסוד האידאלי שעומד ביסוד החיבור העמוק הזה בין הנטיה, הזוגיות בין איש לאישה, ההתייחדות, הנאמנות, האינטימיות האהבה. כל המעלות נמצאות בחיבור בין איש לאישה. לכן היהדות רואה בזה את האחדות הכי גדולה של החיים. אם את הנטיה הזו מכוונים אל היעוד – כל החיים מכוונים אל היעוד.

שתי דוגמאות שמראות איך היהדות רואה את זה.

דוגמה ראשונה – אני יכול לממש את רצון ה' בהרבה כוחות. בידיים, ברגליים, אבל אם אני עושה את רצון ה' בנטיה הזו, זה כולל את כל האישיות. איפה רואים את זה? שיר השירים, זה שיר אהבה בין הקב"ה לעם ישראל, והמשל הוא – איש ואישה. וכל הכתובים קודש, ושיר השירים נקרא קודש קודשים! דרגת על בין כתבי הקודש! זה סיפור אהבה של ה' עם הנבראים. הברית הזו, שיר האהבה הזה, זה כמו מערכת היחסים בין איש לאישה. זה הדוגמה הכי עמוקה לאהבה בין אדם לבורא. זה מדהים! איך יכול להיות שאת הדבר הכי פשוט ואנושי לקחו לדבר הכי גבוה? כי זה הפוך: זה הדבר הכי כללי, הכל עומד על זה! אם זה בנוי נכון, בנאמנות – הכל עומד על זה.

הדוגמה השניה: יום הכיפורים הוא היום הכי קדוש ביהדות. כשהיה בית המקדש קיים היה רגע השיא – אחרי ששלחו את השעיר והיו במתח אם התכפר או לא התכפר לעם ישראל. הכוהנים היו פותחים את הפרוכת, כל העם היה עומד והיה אפשר לראות בקו ישיר מבחוץ עד קודש הקודשים. כל העם היה רואה את הכרובים, ולפי איך שהיו עומדים היה סימן אם יש אהבה או 'ברוגז' עם אלוקים. זוג הכרובים זה היה זכר ונקבה. אם הפנים שלהם היו דבוקים אחד בשני – היינו יודעים שהקדוש ברוך הוא סלח. ואם לא – הכרובים היו לא פנים אל פנים אלא גירושין. זה היה רגע השיא של היום הכי קדוש בעם היהודי. ביטוי לחיבור הכי עמוק של הבורא עם הבריאה – זה חיבור של איש ואישה בצורה הכי הרמונית ושלמה. בנטיה הזו גנוז כל הפלא והסוד. לכן התורה כל כך רגישה לנטיה הזו. כל כך הרבה סייגים, כל כך הרבה הרחקות. מתוך הגישה הזו ניגשים לאנשים שיש להם קושי עם הנטיה, ורוצים לעזור, שיזכו לפלא הזה בין איש לאישה.

עזרה לבעלי נטיות הפוכות מתוך נקודת המבט היהודית

מתוך הצד האידאלי של הופעת אדם בצלם אלוקים בצורה היותר אידאלית – ניגשים לנסות לתת מענה לאנשים שלא זכו מאלף סיבות בעולם. יכול אדם להגיד אני לא רוצה – בסדר גמור, תעשה מה שאתה רוצה. אבל המקור של ההתייחסות שלנו הוא לא מחוויה זו או אחרת שיש לפרט, אלא מהצד האידאלי שיש בנטיה. אנחנו רוצים לייצר הרמוניה מחודשת בין האידאל לבין החוויה הסובייקטיבית.

אמפטיה ולא לגיטימציה. אני אמפטי וכואב את המצוקה של הפרט, שהוא סובל. בלי להיכנס למרכיב הקושי – הוא סובל! אבל לא סבל ומצוקה הופכים להיות ערך. אני שומר על אידאל שאני מאמין בו, ומתוך המקום הזה אני משתדל עד כמה שידי משגת לסייע למי שרוצה.

בתוך הציבור הדתי אני עובד עם עשרות פסיכולוגיים קליניים מקצועיים. אלי מגיעים מאות טלפונים מכל הארץ. דווקא בגלל שאני משמיע את הקול הזה ויש אנשים שכן מעוניינים להקים בית נאמן בישראל – כל הזמן מגיעים אלי טלפונים. אם מה שאני משמיע זה כל כך לא ראוי ואסור לשמוע – אבל יש אנשים שחושבים שכן יהיה להם יותר טוב ככה! אם הייתי יכול לצלם לכם את כל המשפחות שקמו כתוצאה מהעזרה שהם נעזרו – הייתם עכשיו יושבים ובוכים. הייתם רואים גברים ונשים, עם ילדים, מאוהבים אחד בשני באהבה עצומה, מלא ילדים, הייתם בוכים. אז למה הם לא מספרים? כי הם רוצים לשמור על האינטימיות שלהם. הם לא אוהבים להיחשף. אני מסתובב בכל הארץ, כמעט אין הרצאה שלא ניגש אלי בסוף ההרצאה תמונת מסך שלו ושל משפחתו. אני שואל למה הוא מראה, והוא אומר – אני רוצה לחזק אותך. היא ידעה מה עברתי, לא הסתרתי כלום, ואלה הילדים שהם התוצאה של האהבה ביננו.