במלחמה פורץ היעוד המשותף, לא לעסוק במה שמחליש! | דברי חיזוק לזמן מלחמה

בזמן מלחמה מתרכזים במשימה הלאומית ולא בעניינים אישיים

הרמב"ם אומר: בזמן המלחמה ידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו. לא יירא ולא יפחד. לא יחשוב במשפחתו אלא יפנה מכל דבר למלחמה.

הדבר הכי חשוב בזמן מלחמה זה להבין על מה נלחמים. כי מוטיבציה תלויה ברוממות הרוח. כל הפסוקים בתורה אומרים שדבר אחד מפריע את המלחמה: הביטחון, האמונה ורוממות הרוח. תחילת הפחדים זה ניסה ותבוסה.

תסתכלו על האויב: הם נכנסים עם מוטיבציית על. הם לא מפחדים מכלום. הם נכנסו בלי כ לום, עם גי'פים מול הטנקים סימן 4! מה שינצח זה רק הרוח.

הניצחון תלוי ברוממות הרוח של החברה כולה. לא רק החיילים – גם החברה האזרחית! החברה צריכה לשים על השולחן את השאלה הכי גדולה: האם אנחנו מוכנים לשלם את המחירים. כשיצאנו ללבנון השניה אמר הרמטכ"ל דאז דן חלוץ: החברה הישראלית לא יכולה לראות ארונות עם דגלים.

עם שלא יכול לראות את הדברים האלה – שלא ייכנס למלחמה! עם חי את הנצח, לא רק את השעה.

יש שני דברים שנראים סותרים: מצד אחד – פיקוח נפש דוחה הכל. אדם לא מסכן את חייו לשום דבר. חוץ מדבר אחד: מלחמה. איך יכול להיות? כי פיקוח נפש על האומה גובר. ככל שהתודעה על צדקת המאבק, על הצדק ההסטורי, לא רק לחיות פה כעם ככל העמים. המלחמה פרצה בשמחת תורה. אין מקרה בעולם. התורה זה הייעוד שלנו! המלחמה הקודמת על הקיום היתה  ביום כיפור – שוב מלחמה על הזהות שלנו. לא חזרנו לציון כדי להיות עם ככל העמים. יש לנו ייעוד מיוחד, זאת התורה שלנו. ככל שנבין שאנו נאבקים על ייעוד יותר גדול ועל שליחות יותר גדולה – ככה גם החיילים וגם האזרחים יתמלאו בחוסן פנימי. את החשבונות הפרטיים צריך לשים בצד!

העם הזה עבר את הכל. יש לנו ייעוד גדול, ואנחנו צריכים למלא בזה את החברה כולה!

אימהות ונשיות חיילים – הכי יחזק אותם ואתכן אם תעזבו את הפלאפונים

אימהות ורעיות של קצינים וחיילים – הם התמיכה הכי חשובה! במלחמת לבנון השניה היו מחוברים החיילים והנשים שלהם לפלאפונים. זה לא נתן מוטיבציה, זה החליש! נתתי שיעור לנשות ואימהות חיילים. אמרתי להם: הרמב"ם אומר שאלה שבחזית צריכים להתמקד רק בלנצח. לא לחשוב על המשפחה כי זה יחליש אותם. הם צריכים להסתער! אמרתי להן – תעזבו את הפלאפונים, תפסיקו להתקשר אליהם והם אליכן. זה מחליש את כולם! תסגרו פלאפונים!

אישה אחת מדהימה וגיבורה, בעלה קצין בצנחנים. סגרה את הפלאפון, והתחילה לעודד את כולן להתנתק מהפלפאון. וכולן עסקו בדבר אחד: להתפלל להצלחת עם ישראל. גם להצלחת הבעלים שלהם, אבל בעיקר להצלחת עם ישראל.

במלחמה מתגלה הרוח הלאומית ומה שמאחד את כל הדורות של עם ישראל!

שלא נתבלבל: רבונו של עולם גואל את עמו ישראל! מול כל המשברים שעברנו במשך 3,000 שנה והיה דבר אחד שהחזיק אותנו. רבונו של עולם אוהב את עמו ישראל! שמע ישראל הזה שהחיילים אומרים זה העוצמה הכי גדולה של העם הזה. שמע ישראל צריך להדהד מסוף העולם ועד סופו.

סולם הערכים היהודי נמצא אצל כל יהודי, ובשעות גדולות הוא מתגלה ומתפרץ אצל כולם. בזמן רגיל – כל אחד חי את החיים שלו ואת התודעה שלו. אבל יש רגעים גדולים לעם ולאומה, שבהם מתפרץ המשותף והקולקטיבי לא רק של הדור הזה, אלא של הדורות כולם! וזה קורה אצל כל יחיד. גודל האירוע מנשא את כולם למעלה. לכן צריך לדבר דברים גדולים!