יש טענה היום – לפחות טענה של התנועה הפמיניסטית – שיש בחברה שלנו אפליית נשים מובנית.
'מובנית', אפשר להגיד ברמה הפשוטה שגם באופן פרקטי מפלים נשים, זאת אומרת [?] שני אנשים עומדים למכרז ממשלתי, איש ואשה, אלמלא האפלייה המתקנת היו בוחרים איש ולא בוחרים אשה.
ייתכן שזה נכון, ייתכן שזה לא נכון, יכול להיות שכן. טוב, אנחנו כבר נמצאים במקום אחר בעולם, אני לא חושב ש[?..?] לפחות [?..?] צריך להיות [?].
אבל היום יש בתחום הזה טענה יותר משוכללת (‑תתקנו אותי אם אני טועה): השוויון לא יכול להסתכם רק בשוויון הזדמנויות, הוא חייב גם כן לעלות קומה – שוויון בתוצאות.
כלומר, זה שאתה אומר שלנשים [..] כל אשה יכולה לבחור איזה מקצוע שהיא רוצה, וללכת לכל מקום, והיא תתקבל, והן גם נמצאות בכל המקומות – בבית המשפט העליון, בפרקליטות, בכל המקומות בעלי ההשפעה, בתקשורת, באקדמיה. אבל אין מצב בו במקומות החשובים אין נשים, ועוד הרבה. אני לא יודע אם זה כבר בדיוק 50% בתקשורת, אולי זה כבר 70% נשים בתקשורת? ובפרקליטות אולי זה כבר 90% נשים. אני לא יודע! [אבל] זה ודאי כבר לא נמצא בַמקום שאתה יכול להגיד שיש הדרה, אפלייה וכו' וכו'.
אבל עדיין אתה שומע הדהוד רדיקלי, ממש עוצמתי, ש'קיימת אפליה!'.
אתה שואל את עצמך: "איפה???"
אז אומרים לך: "בשכר".
טוב, מה בדיוק בשכר אפליה? זה לא ברור. כי במערכות הציבוריות הכלליות לא יכולה להיות אפלייה. רופא ורופאה שבאים לבית חולים, לא שמעתי שיש משכורות שונות. גברת שעובדת בפרקליטות ועל-ידה באותו תפקיד על אותה משרה עובד בחור בפרקליטות – לא שמענו שיש הבדלי שכר בגלל שהוא איש או אשה.
תלמידה: [?..?]!
הרב: הו, סוף סוף! [?].
תלמידה: למה אתה הולך ל[?…?]
הרב: הגעתם ל[?] אמרתי לא אכפת לכן כלום, עכשיו התחלתן [?]!
תלמידה: לא, באמת [?]!
הרב: [?] ישראל, אוניברסליות. יופי! מגיע לכן – [?] עכשיו תתחילו. [?]. אני כולי אוזן.
תלמידה: דיברת על המשרות הציבוריות. אני מדברת על השוק הפרטי!
הרב: נכון, תיכף נדבר על השוק הפרטי.
להיפך, אני בכוונה אמרתי ציבורי, כי שם לא שמעתי שיש. נכון? מסכימה. בציבורי אני לא [?].
בואו נהיה ענייניים רגע, לא ניכנס ל[..]. [?] לשוק הפרטי, אני מסכים איתך!
תלמידה: גם בציבורי, יש [?]
הרב: מה יש?
תלמידה: תקרת זכוכית. [?..?].
הרב: רגע, זו שאלה יפה. זאת אומרת, נשיאת בית המשפט העליון זה לא תפקיד מפתח?!
תלמידה: ב[?]
הרב: אז תסתכלי בפרקליטות. היום יש יותר נשים מגברים. אלה עמדות-הכוח הכי גדולות שבמדינה! הפרקליטות זו מדינה בפני עצמה! מה זאת אומרת, הפרקליטה הראשית/היועצת המשפטית – [?] אשה. נשיאת העליון – [?]. מה עוד את רוצה? [?..?]
תלמידה: [?] תודה שמקדמים נשים?
הרב: אני לא אומר תודה לכלום!
תלמידה: [?…?] 'אהה יופי, יש מנכ"לית, מה את רוצה, קיבלתן מנכ"לית!'. מה, אתם עושים לי טובה?! זה משהו שערוריי[?] [?…?].
{רעש דיבורים}
התלמידה: [?] (אני קצת מרשה לעצמי להגיד) ש'וואי, יש לכן מנכ"לית, אז מה אתן [..]. הנה, עשינו לכן טובה!'.
אז לא, זה לא אמור להיות ככה, רוח הדברים. היום יש מחקרים שמוכיחים שאשה מרוויחה 30% פחות מגבר, [?], ואשה שהיא ב[?] הצטלבויות – כלומר ערבייה, אתיופית, צ'רקסית או אריתראית, – מרוויחה עוד יותר פחות. כאילו, [?] זה פוגע עוד יותר באוכלוסייה מוחלשת.
אז איך אפשר להגיד [?] היום [?] יש אפס מנכ"ליות, אם אני לא טועה, כי לא מזמן הוציאו את המנכ"לית – שבוע שעבר או לפני שבועיים –
הרב: באיזה מקום?
התלמידה: הרי לכל משרד ממשלה, כל שר, יש לו מנכ"ל/ית. ועכשיו יש אפס. אז זה אומר דרשני!
הרב: גם אצל שרת התחבורה?
התלמידה: [?] המנכ"לית היחידה ש[?] אותה לא מזמן, [?..?].
עכשיו, אני לא אומרת שבגלל [..]. כלומר, אני לא אומרת שאם יש נשים זה פותר את הבעיה! [?] לחשוב על בנות קטנות כדי שנבין כמה [?], שילדה קטנה רואה בחדשות, היא רואה [?] מפתח, היא רואה [?] אפס מנכ"ליות, וילדה בת 16 שרואה את זה [?], היא מתחילה להבין מי המודלים ש[?], זה גם דברים שאנחנו לומדים על [..]. ואני לא מדברת על רבנים לעומת נשים ש[?]. [?..?].
זה הרבה דברים שהם נצרבים בתת-מודע שלנו, וזה הרבה דברים ש[?].
הרב: הבנייה והסללה חברתית.
התלמידה: לגמרי! אני חושבת.
תלמידה2: דיברת על זה שהיום אנחנו רואים [?] מפתח [..]. כאילו, יש פה מחלוקת על זה, בסדר. אבל, זה אומר כאילו שהיום אין… כאילו, אני מנסה להבין, מתוך הדברים שאתה אומר, אם עד התקופה האחרונה (נגיד) היתה אפלייה. כאילו, אם זו נקודת המוצא שאנחנו מתחילים ממנה.
הרב: לא 'התקופה האחרונה', אלא לפני שנולד הפמיניזם, לפני 150 שנה,
התלמידה2: לפני ש[?] הפמיניזם, היתה אפלייה?
הרב: זה תלוי איך מתבוננים על החברה. אני אסביר:
אם ההנחה, שעד לפני 150 שנה, לפני התנועה הפמיניסטית, הגברים היכו נשים, ורק מתחילת התנועה הפסיק תהליך הדיכוי – על זה אני לא בטוח שזה [אבחון?] נכון של ההיסטוריה. כי כשחיים בהישרדות, קשה לשפוט על פי אמות־המדה של העולם שלנו, שהוא חופשי, [ש]כל אשה יכולה לעשות מה שהיא רוצה, היא מוגנת (‑לאו דווקא על ידי בעלה), היא יכולה להביא שכר בכוחות עצמה, יש [?].
אבל נלך 500 שנה אחורה, 1000 שנה אחורה, שאשה לא יכלה להסתובב ברחוב לא בגלל שמישהו הפלה אותה ואמר לה להישאר בבית, [אלא] – כי הרחוב היה מסוכן, גם לגברים וגם לנשים.
השעבוד אל הבית הוא נולד מהכרח, לא היתה שום אפשרות אחרת.
זאת אומרת, אם המציאות שהבעל בחוץ והאשה בפנים, נולדה מהכרחי החיים ומהישרדות החיים – אני לא הייתי קורא לזה 'אפלייה'.
אבל שינוי תנאֵי החיים, יצר הזדמנות חדשה שלא היתה בעבר. אלא, כיון שהרגלים חברתיים חסמו את הדרך – לא בכוונה תחילה! – והתנועה הפמיניסטית פתחה את החסמים, זה נפלא!
והכשרונות (כשרונות נשיים), שבעבר לא יכלו לבוא לידי ביטוי, בגלל אילוצי החיים, והיום כישורים של אשה כאשה וכאדם יכולים לבוא לידי ביטוי, ופתיחת החסמים האלה זה דבר נפלא, כי עכשיו חצי מהמין האנושי הצטרף למעגל של לתת את ברכתו. לא רק במעגל הלידה והילדים, אלא גם כן במעגל [?] בכל תחומי החיים שלאשה יש כשרונות כמו שלאיש [?].
אז התנועה פתחה חסמים. אבל מכאן לגזור שבעצם כל החברה האנושית משחר ימיה ועד היום, אני שופט אותה ואומר שזה שלא יצאו לשוק העבודה – לפני 1000 ו2000 שנה – זה בגלל שאז בתקופה ההיא כל הגברים היו אכזריים, והם פשוט לא איפשרו לנשים לצאת – אני חושב שזה שיפוט לא הגון. לא של ההיסטוריה, לא של האמת ההיסטוריה, וגם לא יחס נכון לגברים. כי אני חושב שלאורך כל ההיסטוריה, הסיבה שהגברים יצאו זה (מה שנקרא) לפרנס את משפחותיהם בכבוד, ואני לא חושב שגברים לפני 1000 שנה היו פחות הגונים מהגברים של היום, ו[כאילו] רק היום התנועה הפמיניסטית חינכה את הגברים להתחיל לכבד את נשותיהם.
כי הכלל של 'לעולם יאהב אדם את אשתו כגופו, ויכבדה יותר מגופו' – הוא כלל יהודי עתיק, הוא בן אלפי שנים, הוא לא נולד היום. זאת אומרת, לא הפמיניזם הביא את הגברים […].
תלמידה: כאילו, הטענה שמתוך צורך הישרדותי היו הבדלים בין גברים לנשים…
הרב: לא ההבדלים. ה[?] היחס [ב?]ביטוי של הכשרונות.
תלמידה: כן. אז בעצם, אבל אם לא היתה קמה תנועה פמיניסטית, היינו באותו מצב ש[..].
הרב: ודאי שלא היינו [?]. כי בסוף, התנועות העולמיות הן משתנות. לפעמים על ידי מהפכות, לפעמים על ידי זה, ולפעמים תהליכים אבולוציוניים טבעיים.
אני לא חושב שהיינו נשארים באותו מקום. כי אשה [כבר] יכולה ללמוד, היא יכולה להתפתח.
האם זה היה קורה בלי הזה? אז זה היה אולי לוקח 100-150 שנה – היה לוקח 200 שנה, לא יודע. אבל החיים יש אבולוציה גם כן […].
נכון שתהליכים מהפכניים מזרזים תנועות טבעיות נכונות וצודקות בעולם. לפעמים יש להם [?] קטליזטור, ולפעמים אין להם קטליזטור! [?] תנאֵי החיים משתנים.
תלמידה: אבל הרב, יש פה איזשהו משהו עמוק, במהלך של ה[?] מישראל, שאור הלבנה יהיה כאור החמה. כאילו, יש פה איזה מהלך אלוקי בסיפור הזה! [?] פמיניזם.
הרב: אני בכלל לא דיברתי על יהדות, אני בסך הכל שמתי [..]
תלמידה: אבל זה לא רק [?]! כאילו, אתה מדבר על [דיכוי?], אבל […].
הרב: אני הצבתי את זה [כ]שאלה – האם זו שאלה של דיכוי, או אולי סיבות אחרות יצרו את ההבדלים. זה בדיוק מה שאני רוצה לשוחח. על זה בדיוק, על הנקודה הזאת: האם ההבדלים שיש בחברה, אחרי שהיא שוויונית לחלוטין, וההזדמנויות הן שוות –
תלמידה: אתה מדבר על עכשיו!
הרב: עכשיו עכשיו! today! Tomorrow! – זה כתוצאה מדיכוי ואפלייה, כמו שעדיין טוענות בלהט גדול התנועה הפמיניסטית שעדיין יש כאן אפלייה מובנית.
ואני רוצה דווקא לדבר על הרעיון שלך:
[מ?]איפה קיימת האפלייה?
בכוונה אני רוצה להציג דווקא את העומק של טענת האפלייה.
את אמרת משפט נפלא: איך בנות מסתכלות על. הבנייה, הסללה וכן הלאה וכן הלאה. דווקא על זה אני רוצה לדבר.
כי טענת אפלייה, ש'לי יש קופת חולים ולך אין' – […]. בואי נראה קודם כל על איפה אנחנו מסכימים. [בזה] את מסכימה שאין אפלייה.
את יכולה לשכור דירה כמו שאני יכול לשכור דירה. אני לא חושב ש[..].
אני חושב שהיום את יכולה ללכת – בגדול! אל תגידי פינה פה פינה שם – את תרצי ללכת לאיזה מקום עבודה [?], עבודה מוכשרת, יש לך קורות חיים מתאימים. אני לא חושב שמישהו היום יושב בודק [..]. מחפשים אנשים טובים, ואם את מוכשרת וטובה – יקחו אותך; ואם את פחות מוכשרת – יהיה אפשר לתלות את זה בזה שאת אשה ולהאשים את המערכת. אבל כמו שאיש יכול להגיד 'הפלו אותי כי אני ספרדי והוא אשכנזי'…
תלמידה: ואם עכשיו מראיינים אותי ל[?] אם אני עתידה להיכנס להריון וכו'?
הרב: הנה, נתת דוגמה עניינית, שאנשים לוקחים את זה בחשבון. האם רק גברים לוקחים את זה בחשבון, או מנכ"לית גם לוקחת את זה בחשבון? אני לא יודע. צריך לשאול שאלה את המנכ"לית.
אז אם כן, זו לא שאלה של 'אפליית נשים' – כי יכול להיות שגם מנכ"לית [?].
אז הסיבה היא אחרת, ויכול להיות שאז גם הפתרון הוא אחר.
אם זו 'אפלייה' – אז צריך לחנך לא להפלות. אבל אם יש כאן גורם ענייני, ש[?..?] חברת סטארטאפ שצריכה את האנשים 24/7 800 ימים בשנה, אחרת חברה אחרת תבלע אותי – אני לא יכול [לקבל] עובדים […]. גם כאלה שמתחתנים אני לא רוצה! לא משנה, אני צריך להצליח בחיים, אז כל מי שיפריע לי – בין שאני מנכ"ל או מנכ"לית – …
אז יש שם גורמים אחרים. הם לא 'אפלייה'.
אתה יכול להגיד: בוא נתמודד עם הגורמים האלה!
או אולי לא נתמודד? [?] מה אפשר לעשות, מקומות אחרים [..]!
זאת אומרת, הטענה שכּל פעם מישהי לא מתקבלת מיד זה נכנס למסגור של 'אפלייה' או 'דיכוי' – כנגד הטענה הזאת אני רוצה לקרוא תיגר
תלמידה: מסכימה.
הרב: ואני רוצה לרדת לשורש הדבר. איפה באמת הטענה האמיתית? זה לא פרט כזה או אחר, כמו שאת אומרת, [אלא] זה משהו יותר עמוק.
בעצם, מה שסימון דיבבואר – הפילוסופית הגדולה (שמעתם עליה, כן?), שהיא המייסדת של ה[..] – סימון דיבבואר טוענת ש'אשה לא נולדת אשה'. אתם מכירים את הטענה. היא אומרת: יש שלושה מחסומים תרבותיים שמונעים מהאשה להגיע להישגים של האיש.
יש שלושה הישגים בחיים – כ"ף כ"ף כ"ף – כסף, כבוד, כוח. שלושת המטרות הנעלות של החיים – כסף כבוד כוח. אתה מחלק את העולם, בודק איפה הנשים ואיפה הגברים, רואה איפה האשכנזים ואיפה הספרדים – אתה מגלה שהעולם (מה שנקרא) [?..?].
סימון דיבבואר טוענת: (שלושה מחסומים תרבותיים [..]. כדי להגיע לאותם הישגים…) מטרת החיים: כסף, כבוד, כוח – אתה רואה שנשים לא חולקות שווה את ה'כסף כבוד כוח' כמו גברים!
מה מונע???
אם יש שוויון הזדמנויות, ונשים לומדות כמו גברים, וכבר אין שום מחסום – אז מה חוסם??? מה יוצר כאן [..]???
הטענה היסודית שלה היא, שהחברה מַבנָה את האשה עם שלושה מחסומים מלידה. מחסום ראשון – העצמת המיקום של האמהוּת והמשפחה במרכז חייה, כהוויה. שזה ברור שכשאתה צריך לעשות קריירה, ויש לך מרכיב כזה עמוק של הוויה, [ש]הויית האמהוּת היא כל כך דומיננטית, אז תמיד את תימָצאי בקרע פנימי בתוכך! אני מעולם לא אגיד לך מה לעשות, 'אשתי, תעשי מה שאת רוצה!', אבל האשה בתוכה – החברה הִבנתה אותה ויצרה בתוכה דיסוננס פנימי מהותי שהיא לא תוכל להשתחרר ממנו לעולם. שורה תחתונה: לְעולם בתחרות-הריצה לעבר שלושת הכ"פים, היא תמיד תפסיד. אלא אם כן היא תוותר על מרכיב האמהות, או שתעשה אותו בגיל 40, או שתעשה פונדקאות, לא משנה!
תלמידה: היא תשלם מחיר!
הרב: תשלם מחיר לכאן או לכאן. כי ברגע שאתה הבניתָ אותה שמרכיב האמהות הוא חלק אינטגרלי למהותה – אז גם אם היא הכריעה ללכת על הכ"ף כ"ף כ"ף, אז היא תאכל את הנשמה [?] שהיא לא אמא. ואם היא תלך על ה'אמא' – אז היא תאכל את הלב [?] האשה.
יצרנו אצלה דיסוננס פנימי מטורף!
ומי המציא את הקונץ הזה? – [?]. החברה.
מי זה 'החברה'? אנשים לא המציאו לעצמם צרות, נכון? אלא, כנראה הגברים – באופן מתוחכם, זה לא שישבנו הגברים ביחד וסיכמנו את הקונץ הזה, אבל – בנינו את זה בצורה מאוד מאוד חכמה, כל זה הבנייה, הסללה [?].
והפתרון, אגב, לתיאוריה הזאת – איך פותרים את הבעיה הזאת? – בגנים שיש להם 'היפוך מגדרי'.
מכירים את הניסוי של שאשא-ביטון לפני שנה-שנתיים?
תלמיד: מה, מגדלים בנות כמו בנות…
הרב: הפוך!!! בנות כמו בנים, ובנים כמו בנות, כדי שישתחררו מהדיסוננס.
בעיה שנייה, מחסום שני (‑תתקני אותי אם אני טועה):
התכונות שמייחסים לביולוגיה הנשית.
'תפיסת המגדר' טוענת שיש הפרדה בין הגוף והנפש.
אתה נולד גבר – זה לא אומר סט תכונות שכוללות אלימות וכוחנות. אשה לא נולדת אשה, כלומר [?] תכונות של עדינות, אמפתיה, חום, רוך וכו' כל מיני דברים כאלה. לא להגיד כך!
{תינוק של מישהי בוכה}
סליחה, מי ניגש לטפל בילד? הבנתן? זה התנייה! הבנתן את ההתנייה?
תקשיבי! זה שהאמא הוסללה – זה כבר אבוד. אבל מה הילד כבר קולט [?]? [?] כלום!
כשהוא בוכה, מה קרה? – אמא [לידך?]!
שלושה אנשים למדו עכשיו הסללה: האבא, האמא, והילד. מושלם! תודי! 😊
תלמידה: אבל, [?] בשיח 'אנחנו והם', 'אנחנו והם', גבר ואשה, גבר ואשה. וזה הרבה יותר מעֵבר! כאילו, אני אף פעם לא [?].
הרב: קודם כל, זה מאוד נחמד מצידך שאת [?…?].
התלמידה: [?] חשוב לי להגן על ה[?].
{דיבורים}
תלמידה: רציתי שנייה להגיד, יש בעיה בדיון, [?] על שוויון מוחלט. כי הרי נשים תורמות תרומה שהיא לא פרופורציונאלית לאוכלוסייה הנשית, לעומת הגברים. התרומה שלהן היא הרבה יותר גדולה – גם פיזית, גם נפשית. אין מה לעשות! נשים סוחבות במשך 9 חודשים [?], הורמונים, הגוף שלהן מתעוות, אחר כך הן מביאות [?] מישהו צריך להניק אותו, מישהו צריך לקום בלילה אליו, והרבה פעמים זו תהיה האשה פשוט כי [?] מאפיינים ביולוגיים. אוקיי? ואי אפשר לדרוש שוויון מוחלט בדבר הזה, כי ככה נבראנו! זה העולם!
העניין של שוויון הוא, כשאנחנו לצורך העניין באים ואומרים, שיש בעיה לקבל אשה ש[?] לעבודה, אז אנחנו אומרים 'המדינה/החברה צריכה לפצות את החברה בצורה כזאת, ש[?] שככה כן תקבלו את האשה!', [?] לבוא ולהגיד 'ניתֵן את אותם התנאים לכולם', זה לא עובד כך!
הרב: יפה! יפה מאוד! [?] התפרצתי לדלת פתוחה.
אבל את מקבלת את ההנחה שאשה נולדת אשה, ו[?] יולדת, ו[הגוף שלה?], והיא תורמת לחברה בצורות אחרות. וואו! אני זורם עם זה!
התלמידה: [?..?]!!!!
הרב: אני בעד! אני חושב שכּל אשה שיולדת – אז מקום העבודה צריך להוסיף לה 2000 ₪ לשכר! היא תורמת לחברה יותר מהאיש [?]! אני בעד! הלוואי!
אלא מה? השאלה לאיפה הולך החינוך. [?] אני אוסיף דיוק על הנקודה הזאת, שבדיוק עכשיו [?]. בואו נוסיף את השאלה, שאלה מצויינת:
אממ, עוד שתי נקודות קצרות –
התכונות הנשיות, שהן לא תמיד תכונות ששוות למנכ"לות. נכון? במנכ"לות צריך הרבה כזה[1], ותכונות של עדינות ורגישות ואמפתיה הן לא תמיד תכונות הכי (מה שנקרא) דומות למרפקים.
ואם [?] מגיל צעיר מגדלים את האשה לתכונות קצת יותר עדינות, אז ברור שהיא תפסיד בפייט על התפקידים שיש ב[?]. והרבה פעמים היא לא רוצה להיכנס לזה, כי היא לא רוצה להיכנס למקום של מרפקים. סתם! היא בן אדם עדִין רגיש!
ואם יש תפקידים, שֶמַה לעשות איך שעובד העסק זה (מה שנקרא)… המלחמה הרבה יותר קלה מאשר מלחמה בשוק הכלכלה. נכון? שם זה להשמיד להרוג ולאבד את כולם, ואף אחד לא רואה [?] בעיניים, ואין סנטימנטים ואין ערכים ואין אידיאלים ואין כלום. יש אינטרסים וכסף, ובגדול, כמה שיותר גדול – יש פחות [?ערכים]. נכון? אנחנו מכירים את זה.
לא כל אשה נורמלית – וגם לא כל איש, [?] – [רוצה?] להיכנס לבית משוגעים.
אז זו נקודה שנייה.
נקודה שלישית זה –
הרבה פעמים (היא טוענת), (מה שנקרא), לא רק המרכיב של האמהות, אלא גם המרכיב של (מה שנקרא) הזוגיות, הנאמנות הזוגית.
לא חשוב, אני בכוונה לא רוצה יותר להרחיק.
אני רוצה לקחת את נושא השכר כ[?], לבירור [הוא?] גדול.
מה שאת העלית – אני חושב שהוא נפלא! –
אם הטענה, שסיבת הפער בשכר, הוא תוצאה של אפלייה – אז הפתרון זה להפסיק את האפלייה. או ברמה החינוכית, או ברמה הערכית. בהמון מערכות.
זאת אומרת, הנחת היסוד שיש כאן אפלייה, שהאפליה היא מההבנייה. פתרון: לְהַבְנות אחרת! לא כמו שאת הצעת: 'אשה יולדת, וכו' וכו' וכו' וכו".
אני רוצה ללכת הכי [רחוק] עד הקצה של הטענה. הטענה שאת לא ממצת את עצמך בשוק העבודה, זה בגלל [?] – מה שאת הרגשת באופן אינטואיטיבי – 'אני אשה, אני יולדת, אני תורמת לחברה לא רק בכ"ף כ"ף כ"ף, אני תורמת ילדים מחונכים ערכיים, אזרחים טובים'. [?] אין ערכים נוספים, יש רק כסף וקריירה וכבוד!
זאת הטענה האמתית [שלך/שלה?]. טענה צודקת? [?]. אבל, העובדה הזאת גורמת לזה, שבמבחן אחר – מבחן של שכר – אני משלמת מחיר, בגלל שאני תורמת במקום אחר. זו הטענה האמתית שלך.
הפמיניזם הרדיקלי הוא לא טוען ככה. הוא טוען שעצם זה שאת חושבת שהתרומה שלך לחברה היא לשאת הריון, היא לידה וכו' וכו' וכו', – זאת הבנייה פנימית מסלילה, שמונעת ממך באמת לבטא את מלוא שיעור קומתך וכשרונותייך כאדם. לא כ'אמא יולדת', אלא כאדם, ברייה חופשית חירותית כשרונית.
האיש – לצורך העניין, [?] העמדת ההשוואה – שהוא לא יולד, אז בוא ניקח אותו כְּהַמַדָד, מה הוא יכול לעשות? הוא חופשי לחלוטין לממֵש את כשרונותיו, ואת לא. לא בגלל שאת לא יכולה להגיע ל[?], את מוכשרת בדיוק כמו האיש שלידך(!), רק כיון שהכניסו לך בראש את ה[הבנייה?]. או תכונות, שהבנו אותך מראש לתכונות יותר [עדינות?].
אם זאת הטענה, אז הפתרון הוא בעצם לבנות את האשה אחרת. לבנות את המשקלים שלה בתוכה, [?] היחס למשפחה ילדים וכו', לבין הביטוי האישי שלה – להפוך את היוצרות, לשים את המשקל של התרומה שאת קראת לה [?], בצד, או להקטין אותה מאוד, כדי להעצים את המימד של ה[?]. וכן לעשות (מה שנקרא) שינוי מהיסוד, של תכונות היסוד, כך שכשתגיעי לגיל 28 ותרצי [..] – יהיה לך חשק להיות מנכ"לית, כי התכונות הפנימיות הטבעיות שלך לא יעצרו אותך מלהיות מנכ"לית.
אז הפתרון הרדיקלי הזה, בעצם אומר: אנחנו צריכים להבנות את הנשים מחדש, להיות בעצם בנות חורין מההסללה המגבילה להגיע להישגים של הגברים.
התשובה שלנו […].
אני [?] תגידי לי אם אני עכשיו עונה […], אני רוצה לענות תשובה אחרת, ואני רוצה לזרום עם הכיוון שלך, ברשותך. או שאת רוצה להתייחס למה שאני אמרתי?
התלמידה: לא, הרגשתי שקצת לקחת את זה למקום אחר. אני חושבת שכן יש נשים שיכול להיות שכן [ייעדו?] אותן שכּל ייעודן זה להיות אמא וכו'. אבל הדעה שלי אחרת. הדעה שלי היא, בלי קשר להסללה, וכן צריך את הליברליזציה הזאת כדי לדעת לבוא ולהגיד שזה לא כל הייעוד, אבל עדיין מי שכן בוחרת בזה צריכה לקבל איזשהו פיצוי מהחברה על זה, כי זו התרומה לכאורה להמשכיות החברה, שהיא הרבה יותר גדולה מהתרומה של גבר. זה מה שאמרתי: זה לא עניין של 'זה כל הייעוד, להיות אמא'. אני לא חושבת שזה כל הייעוד, אני חושבת שאפשר [?] כל מיני כיווּנים.
הרב: טוב. א) אני מסכים לזה. מה שאני רוצה לומר, שאני חושב כך, אם אני [?] השכר – אני הייתי מציע פתרון כזה: יש שתי אפשרויות –
אתן אמרתן, כשהולכים עכשיו לראיון עבודה, האשה בגלל שהיא (לא רק יולדת, לא משנה, אלף סיבות אחרות), אני אתן לך עכשיו סיבה נוספת למה השכר שלה יותר נמוך. תגידי לי אם אני צודק:
אני עכשיו מנכ"ל, את באה אליי לראיון עבודה. גמרת 8200, סגנית [?], ואני בונה סטארטאפ שהעולם יתחיל להסתובב בכיווּן ההפוך. מקבל אותך לראיון עבודה, את מבקשת שכר התחלתי – את עכשיו השתחררת – 30 נקי. בשביל [?] מה שנקרא, בקטנה. [?]. את יושבת מולי, ואני אומר לך: "את האמת, תקשיבי טוב – את ראויה לזה. ראיתי בדיוק את היכולות שלך. החברה זקוקה לך יותר מכל דבר אחר, ואני מוכן לשלם את המחיר הזה בלי למצמץ. אבל, התורמים שמשקיעים פה בסטראטאפ הזה, הגבילו את היקף ההשקעה שלהם. היום אני לא יכול לתת לך את זה. בע"ה בהמשך נוכל להתחשב [?]. אין מה לעשות, אנחנו רק בהתחלה. בואי נתחיל עם משהו קצת [..]. בהמשך – השמים הם הגבול. את מוכנה להתפשר איתי או לא?".
התלמידה: כן, כי נשים לרוב מתפשרות. סתם סתם, לא סתם 😊. {תלמידות צוחקות} לא, אבל זה נכון.. 😊. לא משנה, כן!!
הרב: כן! כן! כן! היא מוכנה להתפשר! יופי, בסדר! את בן אדם נורמלי! מותר לך להתפשר! אפשר להיות בן אדם!
עכשיו אני מדבר איתו: אח שלי, אותו דבר – בוגר 8200, [כריש?], אני זקוק לך.
תלמיד: באח שלך, אם אתה לא נותן לי 30 – אני הולך למקום אחר.
הרב: יפה מאוד.
הבנתן? הבנתן? הבנתן??? 'אם אתה לא נותן לי 30 אני הולך למקום אחר! [?] החברה שלך [?]!!!'.
{דיבורים}
מה הטענה האמתית שהיא טוענת?
עכשיו בוא נגיד מה הטענה האמתית:
"זו עומק ההסללה!!!"
הבנתן?
יש פה לא פייר עמוק! היא מגיל צעיר גדלה, התחנכה, כאדם עדִין, רגיש, אמפתי, מתחשב. בגיל 28, בוגרת 8200, עם [?] מפֹה ועד הערב, היא מגיעה לרגע האמת, ל30 נקי, אני עושה לה מצפון – ירד ל15! {התלמידות צוחקות} מגיל אפס אותו, כשהוא משחק עם אבא במונופול, הוא כבר רימה! שיקר! גם אבא שלו! {התלמידות צוחקות}
התלמידה: זה היה מצחיק.
הרב: זה אולי קצת מגחיך את זה. אבל אני רוצה לומר מה זה הבנייה [?].
הוא, מגיל צעיר לא סופר אף אחד ממטר. 'מה שאני מבקש – לא נותנים? – שיישרף העולם ו[?]!'.
הגענו לגיל 28, אתה והיא הלכתם לאותו מקום עבודה, הוא לא סופר, עובר לחברה השנייה, מקבל 30. את נשארת במקום העבודה – וואלה מכבדים אותך, מעריכים אותך, יודעים שאת בעלת כשרון. עכשיו הולכים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ואת [ברום?] הלשכה, המשכורת שלו פי שתיים משלך.
מה הגורם האמתי? – הבנייה והסללה של אופי נשי, שלעולם יפסיד בתחרות איפה שצריך [כוחנות?].
עכשיו, מה הפתרון?
תפיסת העולם שאנחנו [?] אותה היום, מה הפתרון? מה לעשות? – לבנות את הנשים אחרת.
כלומר, מטרת החיים והערך, ([?] ילדים לפחות ממוקם הכי גבוה), כ"ף כ"ף כ"ף, מצדיק שינוי העולם המידתי הפנימי הנשי, כדי שיגיעו להישגים. אתה צריך להניח בשביל זה שכ"ף כ"ף כ"ף זה מטרת החיים (‑נכון? זה הכי עליון), ובעצם האופי הנשי זה (מה שנקרא) 'מפריע' להישגים מול גברים.
תלמידה: רגע, אבל….
הרב: רגע רגע רגע, נסיים. אני מציג את האלטרנטיבה, ותשקלו ביניהם.
אז הפתרון הוא בעצם, להאבק… ההנחה היא שהאופי הנשי זאת הבנייה ולא טבע, זה לא קשור לטבעים. זה שאת אמא ויש לך טבע ויש לך נשיות ויש לך עדינות – זה לא טבע נשי, זה הסללה.
אם זה נכון, הפתרון לבעיה זה להגיד מה שאני עשיתי [?], לשנות [את זה?]. כשתגיעי לגיל 28 – את תהיי טיפוס כמוני, 'שיישרף העולם אני הולך לחברה אחרת'. עד שלא נביא את הנשים למצב הזה – לא נגיע לשוויון בשכר.
תלמיד: מה שהצגת זה הדעה שכאילו….
הרב: זה הדעה שהיום היא דוחפת את [..] כל העסק דוחף לשם! זה ההיפוך המגדרי בגני הילדים.
אז ההצעה שלי היא הצעה שלה:
תפיסת העולם הנגטיבית אומרת, שאשה כן נולדת אשה.
תלמידה: לגמרי!
הרב: פירוש: לָאשה יש תרומה לחברה, דרמטית, יותר מכסף. ללא כל [ספק?]! אני מדבר ברמה הערכית כרגע, תיכף אני אדבר איך אני פותר את בעיית השכר. אבל קודם כל מצד התרומה…
יש ספר שנקרא 'עקדת יצחק', שכותב שבפרשת בראשית [כתוב] "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ… זכר ונקבה ברָאם ויקרא שמם אדם". לאיש יש שם אחד, ולאשה יש שתי שמות, בפרשת הבריאה: אשה, וחוה.
כלומר, באשה – במהות, ביסוד, בתשתית הכי נפשית – יש בה צד של האדם באשר היא אדם, 'איש-אשה', היינו הך, שוויון קוגנטיבי, יכולות, אביליטיז, הכל, שווה לחלוטין; ויש באשה עוד מימד, שאין באיש – העמדת המין האנושי. ולא רק סתם טכני, אנחנו לא בעלי חיים, [אלא] זה כולל את סט התכונות והמידות שבעצם עוטפות את הרך הנולד, את האזרח הטוב, מַבנות אותו נכון להיות מענטש עוד לפני שהוא הגיע למלחמת החיים. עדינות, חום, [?], הכלה, הקשבה – כל התכונות הטובות, יש [..].
הוא אומר ככה: מהרחם הוא יוצר לרחם חיצונית, שהיא האטמוספירה של מידות טובות. כן, לא של כוחנות, לא של מלחמתיות, וכן הלאה וכן הלאה. אחר כך הוא יגיע לחיים, כבר ייפגש עם כל ה[?].
וזה, מבחינת המין האנושי, זה הברכה הכי גדולה, [?] ורק המין הנשי יכול לעשות את זה!
אבל בעולם שמתכחש לנקודה/לברכה העצומה הזאת, כי הוא (מה שנקרא) צִמצם את החיים למטריאליזם, מטריאליזם, ולאינדיבידואליזם רדיקלי, אז תחרות איש-אשה, והחיים הם רק המאטריה, הישגים חומריים וכלכליים – מִסגרת את זה [?] כל כך צר, אז כל המושג 'נשיוּת' וכל המושג 'מידות טובות' וכל המושג 'אידיאל [?] החיים', העמדת אנשים טובים בחברה – הוא הפך להיות דבר חסר ערך! 'לא שווה כסף' (לצורך העניין)! הוא לא מוכר, לא קונה, לא שום דבר!
בחברה כזאת, באמת הורגים את האשה! הורגים כמטאפורה – הורגים את הנשיות! כל המימד של התרומה הגדולה של האשה לעולם, את זה פשוט מחסלים, בשם המסגוּר הקטנצ'יק הזה.
מה אני מציע?
לשמר, להעצים, להאדיר, את הברכה הנשית בעולם, שהיא ברכה שאין לה אח ורֵע ואין לה תחליף, לא במעבדה ולא בסיפורים ולא ב'נני' ולא בבטיח, כולם יודעים איזה מחירים יש לדברים האלה. היום, משפחות, וכל הבלגאן הזה שמשאירים אותם היום עד […]. מישהו אמר לי השבוע: צהרונים כבר לא מ4 עד 5 וחצי, אבא ואמא רק צריכים לחזור הביתה, מקלחת ולהשכיב. נו באמת, אחר כך מתפלאים שילדים אוטיסטים מסתובבים לנו בחברה. חום ואהבה זה התשתית שעליה גדל המין האנושי, בלי זה אין כלום.
הפתרון שלי לדבר הזה: אם היינו מעריכים, כחברה [?], את התרומה [הזאת?] – אז זה שהאשה עובדת פחוֹת, או שזה שיש לה מרכיב [?] עכשיו אני ניגש אל המנכ"ל הזה, שעכשיו עשה את ה[..], הייתי אומר לו ככה: […]
את מי צריך לחנך? לא לשנות את האופי הנשי, אלא – לחנך את החברה להעריץ את התרומה הנשית הייחודית, לא מצד היותה בוגרת 8200 (שזה כמו איש, זה בסדר!), [אלא] את התרומה הנוספת [?].
אם אני מנכ"ל כזה, ובאה אליי אשה כזאת, – אני לא מנצל את העובדה שהיא עדינה. היא אומרת 'אני מוכן להתחשב בך' – אתם יודעים מה אני אעשה? אני שואל את עצמי: הרי אם איש היה אומר לי את זה, הייתי מתחשב? ודאי שהייתי מתחשב. אז אני מתחשב בה למרות שהיא לא מבקשת, כי חשוב לי לשמר את העדינות הזאת.
תלמידה: אבל זה לא אפלייה?
הרב: הפוך!
התלמידה: למה זה הפוך?
הרב: כי אני חושב ששמירת התכונה העדינה, המתחשבת והאמפתית, היא יותר יקרה מכל צ'יפ שאני אעשה בחברה שלי! ואני אתן לך דוגמה, [?]
תלמידה: מה תגיד לגבר? מה תגיד לו?
תלמידה: גם אם הוא יתפשר ויגיד לו את אותו דבר, זה מה שהוא מנסה להגיד!!! [?]
הרב: [?] אני רוצה להיפך, להעצים את המידות הטובות, לא על ידי הסללת נשים להיות גם עם המרפקים, להיפך – על ידי [?] התכונה הנשית העדינה, שזה החברה זקוקה יותר מכוחנות!
תלמיד: שאלה: אם אתה אומר שזה בעצם משהו מולד אצל נשים, וזה משהו שקיים [?]. אם אנחנו נגדל נשים באופן כזה, בלי הבנייה חברתית, שיוכלו לבחור לעשות מה שהם רוצים באופן חופשי, [?], הן לא אוטומטית יבחרו בצד הזה, כי […]
הרב: מה זה 'בצד הזה'?
התלמיד: ברעיון של להקים משפחה וכו'.
הרב: לא לא לא לא לא! זה לא היה ה[?] שאני הצעתי! לא, אתה לקחת את זה למקרה קצה, אז לכן אני לא [?] לשאלה. אני לא הצעתי תיאוריה של משפחה ולא של ביטוי אישי מקצועי. הפוך! אני מדבר על שילוב בין שני ערכים – בין תיאוריה אחת שאומרת 'המסגור המקצועי זה תכלית האדם וזה ערכו', ואני אומר: 'האדם הטוב והמיטיב – זה ערך האדם, גם גברים וגם נשים!', ואני רוצה שמי שכבר יש לו תכונות כאלה אני רוצה להאדיר אותם בחברה!
אז אם זה אומר שהתכונות האלה בתחום מסויים […], בתחום מסויים הן נפלאות, אני לא צריך לעשות שום דבר [?]; יש מקומות אחרים שהתכונות האלה הן יוצרות (מה שנקרא) [עיכוב?], אז אני רוצה להעצים אותן.
תלמיד2: השאלה אם יש הסכמה על זה שאלה תכונות נשיות.
הרב: רגע רגע, תן לו לסיים.
תלמיד1: [?] רוצים?
הרב: ברור!
תלמיד1: אז הפרוייקט הזה לשנות את החברה [?]?
הרב: הפרוייקט [?] זה להגדיר מחדש את מטרת החיים. עכשיו אני רוצה להגדיר איפה היהדות נכנֶסת.
השאלה שלך מצויינת, אני אגיד לך, מה זה [?].
הויכוח הוא מתחיל ממטרת החיים. סימון דה ביבואר הגדירה מטריאליזם אינדיבידואלי. או, כמו שאמרה [אן ברנדט?]: 'האנוכיות כַמדה הטובה ביותר לחברה האנושית'. נכון? מכירים את אן ברנדט? שמעתם עליה.
אז אני חולק על אן ברנדט 180 מעלות. היהדות, לא אני. היהדות רואה בבניין האדם הטוב, נקודת ההטבה, 'חסד לאברהם', את הנקודה הכי עמוקה במושג 'צלם אלוקים'. הפרנסה וההישגים – זה Build-in, זה כשרונות, אבל הם אמצעִי שדרכם הטוּב האנושי מתגלה. אחד המרבה, ואחד הממעיט.
כלומר, לראות בַכשרונות כתכלית – זה ודאי לא מטרת היהדות. כי אם אני רואה בַכשרון […], נגיד 'תפקיד מנכ"ל', [אם] אני רואה בו את ערך ה[?], אתה שואל אותי 'מה אני עושה בחיים?', אני אומר לך 'מנכ"ל', 'וואלה תותח!' – 'סליחה, איך קוראים לך?', 'נסראללה'. הוא מנכ"ל!
תלמיד: מזכ"ל.
הרב: מזכ"ל/מנכ"ל.
זאת אומרת, יש מנכ"לים שמשתמשים באביליטיז להרוס את החיים של בני האדם! זאת אומרת, הכשרון הוא 'פרווה'. יש מהנדסים שכּל הראש שלהם זה איך להרוס את החיים לבני אדם. הגרמנים היו הכי חכמים {מודדים כמה זמן נשאר עד סוף השיעור}
מה שאני רוצה לומר: תפיסת העולם היהודית רואה באדם שני מימדים. המימד של הכשרון, והמימד של עשיית הטוב. הלב הטוב, והכשרון. אביליטיז, ומידות.
היהדות רואה בַמידות את התכלית, ובאביליטיז – כלי, אמצעִי, שדרכו את המידות הטובות…. כלומר את הטוב… את הלב הטוב שלך הוא ייכנס בכלי. אחד יהיה מנכ"ל של חברה, אחד יהיה מטאטא רחובות. אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לאביו שבשמים, להיטיב עם החברה!
ואז אין תחרות, כי הכשרונות הם לא שווים, בני אדם לא שווים בכשרונות.
אז מהי נקודת השוויון לפי היהדות? – הרצון להיטיב הוא שוויוני. אין [בו] מגבלה לשום אדם. כי הרצון להיטיב הוא חופשי! והוא תלוי אך ורק בבחירה החופשית של האדם! זו נקודת השוויון בינינו! כל אדם יכול להיטיב כפי רצונו החופשי, אין לו שום מגבלה. אלא מה? אחד יעשה את זה על ידי ציור, אחד על ידי [?], אחד יהיה רופא, ואחד על ידי ארכיטקט. וריבונו של עולם ברא אותנו שונים ביכולות, כי העולם זקוק להמון המון המון המון יכולות כדי להיטיב עם העולם. אז מהי הנקודה הארכימדית שתדאג שהיכולות יפריחו את העולם ולא יחריבו אותו? זה לא תלוי בכשרון! כי עם הכשרון אפשר להרוס ואפשר לבנות באותה מדה!
לכן, עיקר המאמץ של היהדות זה בניית הנקודה הפנימית, של לשחרר את האדם מהאגואיזם שבו, לבנות בו את נקודת ההטבה הפנימית. זה תהליך [חילוץ?] נוראי קשה ומסובך שעובדים עליו כל החיים, לצאת מהאגואיזם לאידיאליזם [?]. זה תהליך שכּל החיים לא מסיימים אותי. וזה עוזר לזוגיות, עוזר לחברה, עוזר להכל.
זאת הנקודה הפנימית!
אם אנחנו מגדירים שזו מטרת החיים, ואז אנחנו רואים [..], אז החברה רואה כולה שזו נקודת ה[…], אז אם כן עכשיו כשנותנים שכר על עבודה – זה ברור שצריך לתת שכר שווה לאנשים בעלי אותו כשרון, ולא לנצל את האנשים היותר עדינים.
זה לא רק ביחס לאשה. גם אם יבוא אדם עדין ורגיש, שבנה את מדותיו, והוא [חשב?] שמִדת ההתחשבות וההקשבה וההכלה, והוא במקרה גם זכר, ויילך עכשיו להיות [?], וינצלו אותו על טוּב לבו – אני רואה בזה אותו עוול בדיוק [?]!
העוול הוא בניצול מדה טובה על ידי מדה כוחנית.
אז המהפיכה שעליה אני מדבר, זו מהפיכה בהגדרת מטרת החיים, וההבנה שכשאתה פוגש לפניך אדם עם מידות טובות, והוא אותו דבר ביכולות ה(מה שנקרא) באביליטיז שלו – אז יש לו יתרון כאדם, לחברה, לחברה שלך ולחברה בכלל, וכן הלאה וכן הלאה.
ו[אני אגיד לך?] באופן תיאורטי [הוא?] חושב שזה אפשרי, כי יצר הרע יותר חזק מזה, אבל באופן אידיאלי תיאורטי הייתי נותן לו תוספת בשכר! כי [היא מביאה? ?], אחד – את האביליטי, את הכשרון; וחוץ מזה – את האדם הטוב. אז אני מקבל לחברה אדם כפול!
זה תפיסה יהודית!
{המון דיבורים, רעש}
הרב: אתה צודק, שאלה נפלאה. [?…?]. לוחמנות זה לא נגד עדינים, לוחמנות זה נגד [לוחמים?] שרוצים להרוס לך את החברה. [?].
תלמידה: יש לי שאלה. מה המשמעות של [?] ביהדות? הפרדה בין [?..?]?
{דיבורים}
תלמידה: באיזה גיל מגיעה הפרדה?
הרב: איזו הפרדה?
התלמידה: הפרדה בין גברים לנשים.
הרב: אההההה.
תשובה: ביהדות, ההפרדה איננה עקרון, אלא תוצאה.
תמיד ביהדות, כשאת רואה מעשה, תשאלי מהו הערך שעומד מאחוריו.
התשובה: הערך שעומד מאחורי, חינוך לנאמנות זוגית.
נסביר.
התלמידה: אני מדברת אבל על ילדים…
הרב: אני מסביר! אני מסביר! בטח ילדים, לא [?] 38! אני לא מדבר כרגע על […], קודם כל אני מסביר את העקרון.
היהדות רואה בנאמנות הזוגית [..], אני צריך למקֵם בעשרת הדברות הכי חשובות ביהדות, הוא מתחת ל'לא [?]' מקום שתיים.
התלמידה: על ילדים! אני מדברת על ילדים!
הרב: רגע, הרבנית, את לא מנסה להקשיב. אני מנסה להגיד לך משהו שת[?] גם על מה שאת חושבת. אני אסביר את העקרון, ואחרי זה נדבר על הגיל. בסדר?
הנאמנות הזוגית היא שאלה של חינוך מהרגע שמתחילה המשיכה בין בנים לבנות. זה לא קורה בגן.
תלמידה: זה כן [?] אצלנו 😊
הרב: רגע, אני מסביר את התיאוריה, אחרי זה תשאלו מה שאתם רוצים, [?] אני אענה על כל מה שאתם רוצים. אני לא יודע אם אני אדע לענות, אבל אני אשתדל.
הנאמנות הזוגית, היא דבר שצריך לבנות אותו בנפש, כמו כל המידות הטובות.
נאמנות לאיש אחד, אשה אחת, לכל החיים – זה הוויה פנימית שרואה את השלימות שלי כאדם, באשה אחת. מה שנקרא: 'היא חברתך ואשת בריתך' לכל החיים.
יש מחלוקת גדולה במשנה, על מה שוברים נישואין, ומזה לומדים את ערך הנישואין, מה מחזיק נישואין. מחלוקת משולשת: בית שמאי אומרים – בגידות. בית הלל אומרים – מריבות, שלא מתקשרים. רבי עקיבא אומר דבר הכי דרמטי: ראה אשה יותר יפה מאשתו, זו עילה לגירושין.
תלמידה: ראה?
הרב: ראה! הלכתי לעבודה, וראיתי אשה, וואלה אמרתי לעצמי בלב (לא אמרתי כלום!), בלב שלי נוצר סדק ביחס לאשתי. אני חושב שיש אשה יותר יפה מאשתי. (לא רק במובן הטכני). משהו בה נגע בי.
רבי עקיבא אומר – אי אפשר לחיות ביחד. כי זוגיות זאת הרמוניה פנימית, מלמעלה עד למטה, מבפנים עד בחוץ.
כדי לבנות דבר כזה, (תיכף אספר לכן על הזוהר הקדוש, מה שהוא אומר על הדברים האלה, מדהים!), כדי לבנות אחדות פנימית כזאת עם אשה אחת, אדם צריך לבנות את עצמי מגיל צעיר (שמתחיל הרומנטיקה), שלהיות מכוּון לנקודה הזאת עד היום שהוא יזכה להגיע ל[?].
ואז, אין [?] אשה!
הזוהר הקדוש אומר דבר מדהים, תקשיבו טוב. יש זוהר, שמספר על החתונה של אדם הראשון, [?]. כתוב שם, הזוהר אומר, שהקב"ה היה [?] חופה וקידושין, [?] כמשל 😊, והוא אמר להם [?] זאת:
אמר לאדם: "תגיד שאשתך היא האדם היחידי בעולם ואין זולתה, וכל הקהל שעומד פה מסביב – נשים וגברים – כולם קופים בפניה!".
תַקשו: "לא היו בני אדם, היו רק קופים!"
תשובה: [ל]שיטת הזוהר היו בני אדם מקדמת דנא. אדם הראשון, אדם וחוה, הם ראשונים לעניין של דעת אלוקים. כלומר, [?] בני האדם הראשונים בעולם שהבינו שהם נבראו בצלם אלוקים, והם לא כמו בעלי החיים האחרים. זה לא שלא היו עוד אנשים אחרים בעולם, היו!
מה הוא אמר?
החיבור שלך לאשתך, הוא ברמה שיש רק אשה אחת – אשה! במובן הכי עמוק של המושג! – רק אחת בעולם!
-'ומה אלה?'
'זה לא משנה'. הכונה: לא שייך לי בכלל. זה נברא אחר!
ברמה הזאת, כך היהדות תופסת זוגיות. ברמה שאדם יודע שאין ערך לחייו, כי אני חצי אדם – לא בשיר! – כהויית חיים אני חצי אדם!
כדי ליצור זוגיות משלימה, האדם צריך – מנטאלית, נפשית, רגשית, פסיכולוגית, [?] (מה שאת רוצה) – לבנות הוויית חיים כזאת שלהתאחד עם האחד.
לכן, באיזה גיל?
פלוס-מינוס הגילאים שבו מתחילה הרומנטיקה עם הצד השני, כדי לשמר את הרג[ש].
לי היה דבר מפליא, עם הבנות שלי. יש לי חמש בנות, את כולן הייתי צריך לחתן.
יום אחד אני שאלתי את הבת שלי, הגדולה, כשהתחתנה. שאלתי אותה:
"תגידי, חמודה שלי, את בחורה יפה, [?]"
[?] כזה לתוך הפרצוף!
הרבה בחורים חיזרו אחריה. היא [?].
היא אמרה לי: "המתנה הכי חשובה, ומבחינתי הכי עמוקה, שיכולתי להביא לבעלי, זה ה[אמירה?]: אתה האדם הראשון והיחידי שהיה לי בחיים. החלטתי שזו המתנה שאני מביאה לאירוסין".
אמרתי לעצמי: "בובל'ה, וואלה הפלת אותי על הקרשים. מה, טבעת, כיף, פאן, [?], במצפה רמון נוחתים במצנח [?] שולחן, [?..?], וואו! אש!!".
"לא. רציתי להביא לו דבר אחד – שזה היום המתנה הכי נדירה [?]. רציתי [?]: [אתה האדם הראשון בחיי]".
קרה לה פלא. הבחור שלה ענה לה אותו דבר.
תלמידות: איזה יופי….!
הרב: מדהים! אתה רואה אותם – אתה נמס!
{התלמידות מתרגשות}
הרב: האיי, תגיד 'יש כאלה שלא זכו! רק היום נתוודעו לרעיון הזה!'. תקשיבי טוב:
תשובה קדמה לעולם, ואפשר לטהר את הרגשות ולהביא אותם לנקודה הראשונית היסודית לפני הבחירות החופשיות.
תשובה יש לה כוח לטהר את הכל! זה כוחה של תשובה! היא יכולה להפוך את הכל! לא רק זה – [אפילו] להפוך זדונות לזכויות.
תלמידה: אבל גם לטוהר יש שני צדדים!
הרב: מה את מתכוונת?
התלמידה: אתה גם יכול לקרוא לילד בשמו כל כך הרבה, ו[?] את ההפרדה הזו מגיל יסודי, וילד יגדל ו[?] לדבר עם בחורה!
הרב: [?] בשבילך דוגמאות [?]. את יכולה להירגע…
התלמידה: אבל אני [?].
הרב: אני לא יודע [?]. את שאלת אותי על הקונספט [היהודי?].
התלמידה: אני כן חושבת שזו איזושהי הבנייה…
הרב: הרבנית, אני לא מתווכח. יש לך תיאוריה – [..]. אני הייתי שָׂם הכל… הצעתי רעיון, יהודי עתיק יומין, שעובד לא רע כבר איזה 3,300 שנה, ו[?] לגמרי לא רע עם זה. מה את רוצה.
בסדר, אני לא אגיד לכל אחד, שייקח את מה שהוא רוצה. אני אדם שמאמין בחירות המחשבה, בחירות המעשה, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה! אבל אני מאמין בדיבור, ובשיחה, וברוממות, ומי שזה מדבר אליו – שיהיה בהצלחה. אבל מי שזה מעצבן אותו – גם בהצלחה! הכל טוב, חיים טובים!
כל חומר שאנו מוציאים לאור ומפיצים חינם לכל דורש מסתכם בעלויות של עשרות אלפי שקלים. הצטרפו כשותפים של בואי הרוח היום!
באפשרותכם להנציח את זכר יקירכם או החשובים לכם בחוברות של בואי הרוח
התקשרו או שלחו הודעה
עיצוב ובניית אתרים: דורון מאיר דיגיטל